[‎רצוא ושוב: מאגיה גאולית חוויתית בכח התורה‎] ‎‫קורח עליה ו, יסוד בשבוע - במ' יח,ה: "ושמרתם את...‬‎

DaniEl I. Ginerman ha publicado contenido en el grupo "‎רצוא ושוב: מאגיה גאולית חוויתית בכח התורה‎" DaniEl I. Ginerman 19 de junio de 2014 17:52 ‫קורח עליה ו, יסוד בשבוע - במ' יח,ה: "ושמרתם את משמרת הקדש, ואת משמרת המזבח, ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל". למדנו כבר שאהרן, עליו נאמר בפ"א "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", הוא כהן גדול, בחינת משיח בדורו. על כן נאמר גם "הוי מתלמידיו של אהרן", הבחינה של התעוררות והעלאת להבה מהניצוץ משיח הטמון בכל אחד ואחת. וזה מקבל ביטוי לאורך כל הדרך, גם בהוראות אליו ולזרעו לדורות, גם בהוראות אל כל העם אשר הולך להתברך ממנו: נבון ומשכיל יסיק מסקנות לתיקון כל לבושי נשמת הפרט (המכונים בשמות מחשבה, דיבור ומעשה). מה הכהן זוכה לשמור? ראשית כל, "את משמרת הקדש", אשר בשוויו 1790 שוה 5 פעמים "משיח". ואיזו משמרת היא זו? "הקדש" שוה 409, בדיוק כמו דברי לבן ליעקב (ברא' ל,כז): "ויברכני י-הוה בגללך", שבזכות הצדיק, הכהן, משיח שבדור, גם ההדיוט יתברך; וזה עיקרון מופלא בתורה, המתבאר בהמון רבדים בחיים. "ויברכני י-הוה בגללך" אומר שיש ערבות הדדית יסודית ובלתי-נמנעת, לפיה המזל של כל אחד שזור עם המזל של זולתו לפי תנאים של קירבה נפשית, שכלית וגם גשמית. "הקדש" שוה גם "שקט", במובן של ההיפך ממלחמה, וגם על זה צריכים לשמור, אמנם בכוננות תמיד של "אנשי חיל", ששוה גם 409. בשורה התחתונה, "הקדש" צריך להביא אותי אל מצב ששום תנאי ונסיון לא ישנה את המצב התודעתי לפיו (תהי' לא,ח) "אגילה ואשמחה" (= 409) תמיד. עוד צעד קדימה, זכה אהרן לשמור גם "את משמרת המזבח"; שויו 1443 הוא הכפל של אל"ף באהב"ה (111 * 13), האחד שהוא האלף והאלוף ומסמן על האינסוף, כפול אהבה, בבחינה אהבה אינסופית; המוצאת ביטוי בפסוק שלם נפלא השוה גם 1443 [שה"ש ז,יא]: "אני לדודי ועלי תשוקתו", בו הערבות ההדדית גדלה עד לתשוקה והיתמסרות מלאה, של כוננות ליחוד המיוחל, לאיחוד חתן וכלה ושמים וארץ ובורא ונברא. ברור וזך מבינים זאת מתיאור משמרת זו: "המזבח" שוה 62, בדיוק כמו ניב (הממלא את השקט ללא מלחמה), בדיוק כמו הביטוי (ברא' א,לא) "טוב מאד", המופיע רק פעם אחת בלבד בתורה, בסוף מעשה הבריאה בערב שבת כשראה א-להים את כל אשר עשה, את מכלול כל הבריאה כולה לכל פרטיה, והנה "טוב מאד", ואז, אפשר לחנוך את השבת. ואם אלו המשמרות תהיינה שמורות בהידור, בטוח "ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל", השוה 1120, כמנין (דב' א,מו) "ותשבו בקדש", שנהיה בנחת בקדושה, כמנין (דב' ל,ח) "ואתה תשוב", כי תמיד יהיו שערי תשובה פתוחים לפניך אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של האדם; כמנין (תהי' צה,ו) "נשתחוה ונכרעה", שמרוב התרגשות והודיה על השפע הטוב החל עלינו בהשגחה פרטית מופלאה, נכרע ונשתחוה כל יום בשמה. "ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל", מהוה גם תיאור לרגע של האיחוד המושלם, בה הצד המקבל מתרומם אל הצד המשפיע, כאשר (שמ' כ,יז) "ומשה נגש אל הערפל" (= 1120), להתייחד עם בוראו ולהביא את התורה שתתפרש בישראל.‬ Ver la publicación en Facebook · Editar la configuración del correo electrónico · Responde a este mensaje para hacer un comentario.